מעורבות לצדק פלילי

אנשים עם בעיות נפשיות מיוצגים יתר על המידה בבתי כלא ובבתי כלא ברחבי ארצות הברית. על פי נתוני לשכת המשפטים של משרד המשפטים האמריקני, 37% מהאסירים הממלכתיים והפדרליים ו -44% מאסירי הכלא דיווחו על הפרעה בבריאות הנפש.[1] לאחר הכלואות, אנשים עם מחלות נפש נוטים להישאר זמן רב יותר בכלא וכאשר הם משוחררים, הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לחזור למאסר מאשר אלו ללא מחלות נפש.

חלק מהסיבות השכיחות ביותר לשיעור הכליאה הגבוה של אנשים עם מחלות נפש כוללות מעצרים על התנהגויות או פעולות הקשורות למחלות נפש לא מטופלות, חוסר הבנה של מחלות נפש על ידי גורמי אכיפת החוק ופקידים בבית המשפט, היעדר תוכניות להסטת הכלא, מחסור בדיור בטוח ובמחיר סביר, וזמינות מוגבלת של שירותי טיפול נפשי מחוץ לרפואה. לרוע המזל, ברגע שאנשים הסובלים ממחלות נפש נעצרים ונכלאים, הם עומדים בפני אתגרים שקשה להתגבר עליהם.

אפילו כליאה קצרה עשויה להוביל לאובדן תעסוקה והזדמנויות תעסוקה עתידיות, בריאות גופנית והתנהגותית ירודה יותר עקב הפסקות בשירותי הבריאות והטיפול, אובדן דיור ואפשרויות דיור עתידיות ושיבושים בחיי המשפחה ובקשרים החברתיים. בנוסף, הלחץ במעורבות במערכת המשפט הפלילי הוא טראומטי ויכול להעצים את הסימפטומים של מחלות הנפש שאנשים חווים.

טקסס פועלת לעזור לאנשים החיים עם מחלות נפש להימנע מלהיות מעורבים במערכת המשפט הפלילי. באמצעות מודל יירוט רציף, סוכנויות ממלכתיות ומקומיות מתכננות תוכניות לתמיכה בקהילות מקומיות כאשר הן מרחיבות את הזמינות של שירותי טיפול רפואי ברפואה חוץ, תוכניות הפניית בתי כלא, דיור בטוח ובמחיר סביר, בתי משפט לבריאות הנפש ושירותי שיקום מיומנויות חוץ.